אמבטיה אלקטרונית

אחד הדברים האהובים עלי בעולם הוא אמבטיות. בריכה פרטית וחמימה של הרפיה שכל המחשבות זולגות אל תוכה, צפות בה כברווזוני גומי מצפצפים. Baths הוא גם השם של אחד מההרכבים שתפסו לי את האוזן בזמן האחרון, וכמה שהשם הולם את הצליל. אלבום הבכורה של ההרכב הזה – Cerulean, נשמע כמו אפקס טווין אח מוסק, או כמו רדיוהד של אמנזיאק על מתקן רחיפה. קווים מוזיקליים שנפגשים ומתפצלים כמו מחשבות באמבטיה, צליל אלקטרוני מיימי וחמים שמזמין לצוף עליו. אני יודעת, הוא כבר לא כל כך חדש, אבל הוא נשמע לי כזה בכל פעם שאני מאזינה לו.

האיש הירוק

אחרי שכתבתי כאן בפעם הקודמת על האחרון של Band of horses, הוציא סי לו גרין, האיש והנשמה העצומה, אלבום חדש ומצוין שבו גירסה ממכרת לשיר מהאלבום השני של הסוסים, במיקס מפוצץ תקרות של פול אפוורת'. הקליפ המושקע הוא רק סיבה נוספת לעשות עליו כמה סיבובים.

למה הפסקתי לכתוב ביקורות מוזיקה, ממש לא בטוח שלתמיד, והשקת מקום קטן משלי לספר בו על דיסקים גדולים שאהבתי. חשבון נפש מוזיקלי

לפני בערך חודשיים הפסקתי לכתוב כמבקרת מוזיקה בנענע10. נפרדתי מהדרים ג'וב הזה אחרי התלבטות ארוכה, מלא מעט סיבות, וממש לא בטוח שלתמיד. אז למה החלטתי לצנן את יחסיי עם עבודה שכיכבה תמיד ברשימת "חמש עבודות החלומות שלי"? (סלחו לי אבל בפוסט כזה מתבקש לצטט את "היי פידליטי"). ברור שמאזן הזמן / כסף שיחק תפקיד. כולם יודעים שמכתיבת ביקורת מוזיקה ברשת הישראלית קשה להתעשר. כתיבת ביקורת מוזיקה שעושה כבוד ליוצר, ולי כמי שכותבת על יצירה, לוקחת לי לפחות יום עבודה, לא כולל קריאת אינסוף חומרים, שמירת אצבע צמודה על דופק שוק המוזיקה וזמן האזנה להמון המון חומרים אחרים שלא נכתבות עליהם ביקורות. עם התרבות עיסוקיי האחרים, מצאתי שיותר ויותר קשה לי לפנות את הזמן הזה.

אבל מעבר לכך, אחרי שלוש שנים שבהן האזנה למוזיקה הפכה מאהבה לעבודה, ושבהן אהבת הכתיבה שלי נותבה לכתיבה ביקורתית על מוזיקה, הרגשתי שהגיע הזמן שלי לפנות מקום באוזניים, בראש ועל המקלדת לתכנים ולצלילים אחרים.

כתיבת ביקורת על אמנות ועל מוזיקה בפרט היא חשובה מאין כמותה בעיני. בשוק המוזיקה הישראלי והעולמי, עשיה איכותית אינה ערובה להצלחה, לפרסום, לאהבת הקהל ובטח שלא לרווחה כלכלית. ביקורת מוזיקה מאפשרת לנו, כתרבות, להמשיך ולהבחין לפחות במידה מסוימת בין מה שטוב לבין מה שפחות טוב, בין בידור לבין אמנות. רוב הסיכויים שמוזיקאי ישראלי צעיר ומבריק לא ימכור היום יותר אלבומים מבדרן טוב, הוא לא ימשוך קהל רב יותר להופעותיו או יותר מעריצות לקנות עיתון, אם יצטלם לשער שלו. קיומו של כלי שמאפשר לנו להזכיר לעצמנו ולאמנים איכותיים שהם כאלו, מחזק את המשך יצירתה של מוזיקה איכותית.

כתיבה ביקורתית על מוזיקה לימדה אותי המון על אמנות ועל איכות. היא עזרה לי להבין קצת יותר טוב ממה מורכב הניצוץ הזה שהופך יצירה מטובה למצוינת. אבל בשבילי, לא נכון להתרכבל בעמדה אחת למשך זמן רב מדי. הגיע הזמן שאתן לליבידו היצירתי שלי לעזוב את אזור הנוחות הזה ולרעות בשדות בטוחים ומוכרים פחות.

אחרי כמה שבועות של חופש אוזניים, מצאתי את עצמי חוזרת לשמוע אלבומים – הפעם לא כאלו שהגיעו אלי בדואר ממשרדי יחסי ציבור, אלא כאלו שחיפשתי, חקרתי או התגעגעתי אליהם ושלא מצאתי מקום בלו"ז, בלב או על עור התוף בשבילם בשנים האחרונות. תיקיות ישנות ובהן אלפי אלבומים ישנים נפתחו ורקדו שוב בחלל החדר שלי. כמה כיף זה לשמוע שוב אלבום שאהבתי פעם ולהיזכר למה, כמה כיף זה לגלות אלבום נפלא וחדש.

בפוסט הזה, שאחדש מדי פעם, אספר על פנינים כאלו, ישנות-חדשות ששבו את הרמקולים שלי. לא באופן מסודר, לא בכתבות 400-500 מילה ערוכות. רק כמחשבות שעולות על נייר וירטואלי, מתוך צורך לצעוק מעל לגגות העולם אהבה למוזיקה טובה. אתם מוזמנים להצטרף לנסיעה ולהגביר את הרדיו

סוסים עם זרועות אינסופיות

שנתחיל? אני מתה על Band of Horses לפני המוזיקה המצוינת, בגלל השם שלהם. ברצינות, כמה מצחיק זה להיות להקה של סוסים? השם הזה גם מזכיר לי את אהובי Sparklehorse שהצליח, אחרי כמה נסיונות כושלים, להזדכות השנה על חייו היקרים. אני מאד מאד אוהבת את האלבום החדש שלהם, שנהנה משם נפלא בפני עצמו, Infinite arms. בעיקר אני לא מצליחה להתאושש מכמה טוב האינטרו לשיר המצוין שפותח את האלבום –  Factory.

משפט אחד מהשיר הזה מתאים בעיני במיוחד ליום כיפור:

It's temporary, this place I'm in"
"I permanently won't do this again

גמר חתימה טובה

הפיקציה הטיזרית עשויה לשמר את עצמו לאורך שנים. עם הזמן, למכריה כל כך ברור שמדובר בבחורה מבריקה, מעניינת, סטואית, עד שהדימוי הופך לאקסיומה. אלא שמתישהו לאורך ההיכרות עם הטיזרית, וזה יכול לקרות גם אחרי שנים, תבחינו שבעצם מעולם לא שמעתם אותה אומרת משהו מעניין, שאף פעם לא ראיתם אותה מנסחת בעצמה רעיון מקורי וראוי לציון.

זמנים מרגשים עוברים עלינו כאן. אנחנו עוסקים בכמה פרויקטים חדשים ומרתקים, מפתחים פרויקטים נוספים וממשיכים לכתוב כמו הגראפומנים שאנחנו. בואו לשמוע על כתבות ופרויקטים שיצרתי באחרונה

אנו ממשיכים לנהל את נציגות המדיה החברתית של ברס אלקטרה, יבואנית סוני אריקסון, שהשיקה בישראל באחרונה את הטלפונים סאטיו, יארי ואיינו, כחלק מליין ה-Entertainment Unlimited החדשני. במסגרת זו אנחנו מנהלים את דף הפייסבוק, את הטוויטר, את ערוץ היוטיוב של סוני אריקסון בישראל ואת פעילות המקושרים, במסגרתה אני כותבת תכנים הנוגעים לעולם הסלולר ולמותג, ומנהלת את קהילת סוני אריקסון במקושרים.

באחרונה כתבתי במקושרים מאמר על הדבר הכי משונה שקרה לי עם טלפון סלולרי (ואוי, כמה כאלו קרו). היה כיף לראות את התגובות שהמאמר עורר בקוראים, שסיפרו על חוויות יוצאות דופן שהם עצמם עברו עם המכשיר שלהם.

במקביל, אנו ממשיכים לנהל גם את פעילות המדיה החברתית של רשת מרכזי השירות לרכב הילוך שישי. במסגרת זו אנו מנהלים את דף הפייסבוק ואת הטוויטר של הילוך שישי, מדווחים על שירותי החברה, על מבצעים ואירועים מטעמה, ונהנים לראות את התגובות החמות שהמותג הזה מעורר בלקוחותיו.

אני טקסט קוסמופוליטי

מגורים לבד הם חלום נכסף עבור נשים צעירות. רוב הבנות שאני מכירה לא יהססו לנטוש את הבישולים של אמא ואת השותפים הססגוניים ברגע שיוכלו להרשות זאת לעצמן. אבל מגורים לבד גם עלולים לזמן סכנות: מהצצה והטרדה, ועד לפריצה, פגיעה גופנית ותקיפה מינית. בכתבה למגזין קוסמופוליטן סיפרתי על הסכנות שמגורים לבד עלולים לזמן לנשים, ושמעתי ממומחים מתחומים שונים כיצד כדאי להתגונן.

החורף כאן (למשך יומיים לפחות), והוא סיפק לי סיבה מצוינת בשביל להיזכר באלבומים שמתאימים במיוחד לימים גשומים ולכתוב עליהם לקוסמופוליטן. בין הבחירות שלי טום וויטס, איימי ווינהאוס ועמיר לב, ומה הבחירות שלכם?

כתבות מגזין

משפחת סימפסונז – אחת מהסדרות האהובות עלי אדמות, חגגה יום הולדת 20. לכבוד יום ההולדת הצהבהב הקדשתי כתבת מגזין בנענע10 להומר סימפסון. קראו איך הפך האיש בעל שלוש השערות לגיבור במאבק לשחרור הגבר. עם כל הכבוד לגברים נאים כמו דון דרייפר ודקסטר, אני מעדיפה את הגבר שלי מונפש, חובב בירה ובעל זהות אחת בלבד.

2010 התחילה, אבל אל תפספסו את Wooden Arms של פטריק ווטסון, האלבום המפוספס שלי ל-2009, שלא זכה למספיק תהודה. תנו לו האזנה, הוא יחזיר לכם אהבה.

בסדרת כתבות מיוחדת בנענע10 המוקדשת לעשיריות, כתבתי על עשר הכוסיות של עולם המוזיקה, כולל כמה הפתעות, על עשר המיתות המשונות ברוק (ותאמינו לי שהיה מגוון מרשים לבחור מתוכו), על עשר עטיפות האלבומים הסליזיות ועל עשרה שירי הסטלנים הגדולים.

ביקורות מוזיקה וראיונות

בנענע10 כתבתי ביקורות מוזיקה על אלבומיהם החדשים של אריק ברמן, אדם למברט – תקוות האיידולים ואנשי הגלאם האמריקנים באשר הם. האלבום החדש של דני סנדרסון ריגש אותי, אבל אם שמעתם רק אלבום ישראלי אחד בחודשים האחרונים, אני מאד מקווה בשבילכם, שבחרתם באלבום הנדיר של דניאלה ספקטור.

אם יש לכם דאגות – התמסרו לאלבום החדש של פאנקנשטיין שייקח אתכם לטיול Fאנקי לפילדלפיה של שנות השבעים. כוכבים נולדים ישראלים רבים לא בדיוק מצליחים למצוא את דרכם כמוזקאים, ביניהם, הפתיע ישראל בר-און ששנה וחצי אחרי הזכיה הוציא אלבום מגובש שעשה לי נעים.

אמנם לא הצלחתי להדבק בהתלהבות מאלבומיהם החדשים של קרולינה ושל גלעד שגב אבל אלבומו של גילי שושן מספק, בעיני, הצצה מעניינת לסערת הנפש שעובר חוזר בתשובה.

במדור תחנות רוח שאני כותבת לנענע10, מספרים אמנים על פריטי התרבות שמעוררים בהם השראה. בתקופה האחרונה התארחו בו חובי סטאר (והתנועה עם הידיים), סאבלימינל, טלי שרון, ארקדי דוכין ותמיר מוסקט מהבלקן ביט בוקס.

ילדים זה שמחה

כתיבה לילדים תמיד מספקת לי הזדמנות לפתוח את הראש ולהכיר שפה והרגלים של קוראים צעירים. כהרגלי בקודש אני ממשיכה לכתוב גם לאתרי נגה תקשורת. בחנוכה הכנתי סדרת כתבות שתעזור לקוראים הצעירים לצלוח את החג. באחת מהן סיפרתי, למשל על אפשרויות בילוי כיפיות המצפות לילדים גם מבלי להוציא כספים רבים ולצאת מהבית. לרגל ט"ו בשבט כתבתי על מועדים החוגגים את הטבע בתרבויות שונות בעולם.

אירוחים

בפורום עמותת אסף שאני שותפה לניהולו אירחנו את פרופסור דן בוסקילה, מבכירי הריאומטולוגים בישראל. למדנו המון, בואו ליהנות מהתשובות המרתקות.

סלולר

והנה פוסט מעניין במיוחד בבלוג הסלולרי של גבע קרא עוז, על עתיד התחום.

כתבה: סנונית ליס