יש לכם כמה דקות פנויות? כנסו לאמבטיה עם סי לו גרין ולהקה של סוסים. כמה מילים על שני אלבומים שתפסו לי את האוזן בזמן האחרון

אמבטיה אלקטרונית

אחד הדברים האהובים עלי בעולם הוא אמבטיות. בריכה פרטית וחמימה של הרפיה שכל המחשבות זולגות אל תוכה, צפות בה כברווזוני גומי מצפצפים. Baths הוא גם השם של אחד מההרכבים שתפסו לי את האוזן בזמן האחרון, וכמה שהשם הולם את הצליל. אלבום הבכורה של ההרכב הזה – Cerulean, נשמע כמו אפקס טווין אח מוסק, או כמו רדיוהד של אמנזיאק על מתקן רחיפה. קווים מוזיקליים שנפגשים ומתפצלים כמו מחשבות באמבטיה, צליל אלקטרוני מיימי וחמים שמזמין לצוף עליו. אני יודעת, הוא כבר לא כל כך חדש, אבל הוא נשמע לי כזה בכל פעם שאני מאזינה לו.

האיש הירוק

אחרי שכתבתי כאן בפעם הקודמת על האחרון של Band of horses, הוציא סי לו גרין, האיש והנשמה העצומה, אלבום חדש ומצוין שבו גירסה ממכרת לשיר מהאלבום השני של הסוסים, במיקס מפוצץ תקרות של פול אפוורת'. הקליפ המושקע הוא רק סיבה נוספת לעשות עליו כמה סיבובים.

למה הפסקתי לכתוב ביקורות מוזיקה, ממש לא בטוח שלתמיד, והשקת מקום קטן משלי לספר בו על דיסקים גדולים שאהבתי. חשבון נפש מוזיקלי

לפני בערך חודשיים הפסקתי לכתוב כמבקרת מוזיקה בנענע10. נפרדתי מהדרים ג'וב הזה אחרי התלבטות ארוכה, מלא מעט סיבות, וממש לא בטוח שלתמיד. אז למה החלטתי לצנן את יחסיי עם עבודה שכיכבה תמיד ברשימת "חמש עבודות החלומות שלי"? (סלחו לי אבל בפוסט כזה מתבקש לצטט את "היי פידליטי"). ברור שמאזן הזמן / כסף שיחק תפקיד. כולם יודעים שמכתיבת ביקורת מוזיקה ברשת הישראלית קשה להתעשר. כתיבת ביקורת מוזיקה שעושה כבוד ליוצר, ולי כמי שכותבת על יצירה, לוקחת לי לפחות יום עבודה, לא כולל קריאת אינסוף חומרים, שמירת אצבע צמודה על דופק שוק המוזיקה וזמן האזנה להמון המון חומרים אחרים שלא נכתבות עליהם ביקורות. עם התרבות עיסוקיי האחרים, מצאתי שיותר ויותר קשה לי לפנות את הזמן הזה.

אבל מעבר לכך, אחרי שלוש שנים שבהן האזנה למוזיקה הפכה מאהבה לעבודה, ושבהן אהבת הכתיבה שלי נותבה לכתיבה ביקורתית על מוזיקה, הרגשתי שהגיע הזמן שלי לפנות מקום באוזניים, בראש ועל המקלדת לתכנים ולצלילים אחרים.

כתיבת ביקורת על אמנות ועל מוזיקה בפרט היא חשובה מאין כמותה בעיני. בשוק המוזיקה הישראלי והעולמי, עשיה איכותית אינה ערובה להצלחה, לפרסום, לאהבת הקהל ובטח שלא לרווחה כלכלית. ביקורת מוזיקה מאפשרת לנו, כתרבות, להמשיך ולהבחין לפחות במידה מסוימת בין מה שטוב לבין מה שפחות טוב, בין בידור לבין אמנות. רוב הסיכויים שמוזיקאי ישראלי צעיר ומבריק לא ימכור היום יותר אלבומים מבדרן טוב, הוא לא ימשוך קהל רב יותר להופעותיו או יותר מעריצות לקנות עיתון, אם יצטלם לשער שלו. קיומו של כלי שמאפשר לנו להזכיר לעצמנו ולאמנים איכותיים שהם כאלו, מחזק את המשך יצירתה של מוזיקה איכותית.

כתיבה ביקורתית על מוזיקה לימדה אותי המון על אמנות ועל איכות. היא עזרה לי להבין קצת יותר טוב ממה מורכב הניצוץ הזה שהופך יצירה מטובה למצוינת. אבל בשבילי, לא נכון להתרכבל בעמדה אחת למשך זמן רב מדי. הגיע הזמן שאתן לליבידו היצירתי שלי לעזוב את אזור הנוחות הזה ולרעות בשדות בטוחים ומוכרים פחות.

אחרי כמה שבועות של חופש אוזניים, מצאתי את עצמי חוזרת לשמוע אלבומים – הפעם לא כאלו שהגיעו אלי בדואר ממשרדי יחסי ציבור, אלא כאלו שחיפשתי, חקרתי או התגעגעתי אליהם ושלא מצאתי מקום בלו"ז, בלב או על עור התוף בשבילם בשנים האחרונות. תיקיות ישנות ובהן אלפי אלבומים ישנים נפתחו ורקדו שוב בחלל החדר שלי. כמה כיף זה לשמוע שוב אלבום שאהבתי פעם ולהיזכר למה, כמה כיף זה לגלות אלבום נפלא וחדש.

בפוסט הזה, שאחדש מדי פעם, אספר על פנינים כאלו, ישנות-חדשות ששבו את הרמקולים שלי. לא באופן מסודר, לא בכתבות 400-500 מילה ערוכות. רק כמחשבות שעולות על נייר וירטואלי, מתוך צורך לצעוק מעל לגגות העולם אהבה למוזיקה טובה. אתם מוזמנים להצטרף לנסיעה ולהגביר את הרדיו 🙂

סוסים עם זרועות אינסופיות

שנתחיל? אני מתה על Band of Horses לפני המוזיקה המצוינת, בגלל השם שלהם. ברצינות, כמה מצחיק זה להיות להקה של סוסים? השם הזה גם מזכיר לי את אהובי Sparklehorse שהצליח, אחרי כמה נסיונות כושלים, להזדכות השנה על חייו היקרים. אני מאד מאד אוהבת את האלבום החדש שלהם, שנהנה משם נפלא בפני עצמו, Infinite arms. בעיקר אני לא מצליחה להתאושש מכמה טוב האינטרו לשיר המצוין שפותח את האלבום –  Factory.

משפט אחד מהשיר הזה מתאים בעיני במיוחד ליום כיפור:

It's temporary, this place I'm in"
"I permanently won't do this again

גמר חתימה טובה