גבע קרא עוז

הפוסט הזה כולל רשימת שירים שאני אוהב במיוחד – ומעודכן אחת לכמה זמן בשירים חדשים.

בל קנטו – ווקינג וויל

אחד התענוגות הגדולים של אוגוסט בישראל הוא לפתוח את המזגן על קירור עוצמתי – ולשים ברקע את בל קנטו, להקה נורבגית מקפיאת דם, שכל האלבומים שלה הם מופת של עונג צלול ומקפיא, כמו בשיר הזה. סולנית הלהקה, אנלי דרקר, נכנסה גם להיכל התהילה של הרוק הישראלי כשהקליטה את קולות הרקע המושלמים של ב"גוסט קנט ראן אווי" של פורין אפייר.

סטינג – פורטרס אראונד יור הארט

עברו בערך 20 שנה מאז שסטינג כתב שיר טוב, אבל שני אלבומי האייטיז שלו, הם עדיין פיסות מוסיקה מעולה. דווקא האלבום הראשון סבל פחות מפגעי הזמן, ונשמע עדיין (למעט ראשינס) רענן ומלא תשוקה, ופחות מנופח מחשיבות. זה אחד השירים הכי יפים שבו.

בלו נייל – דאונטון לייטס

הבלו נייל היא להקה מושלמת. כל תו ותו בכל שיר ושיר שהיא הקליטה אי פעם נמצא בדיוק במקום. הפרפקציוניזם שלה יצר איכות על זמנית נדירה, באווירה סקוטית מכושפת של צללים, ערפילים ודכאון מורבידי יפהפה, כפי שאפשר לשמוע בקטע הנפלא הזה.

ג'ון ווסלי הרדינג – וורונג אבאוט אבריפ'ינג

הוא קרא לעצמו על שם אלבום של בוב דילן, והמשיך בקריירת פולק שנמשך כבר 30 שנה בערך. קשה להגיד שהוא זכה אי פעם להצלחה כלשהי, אבל מדובר בזמר פולק נהדר, והשיר הזה אפילו שובץ בפסקול של היי פידלטי.

שינייד אוק'ונור – טרוי

אני לא ממש סובל את כל מה ששינייד אוק'ונר עשתה, מלבד אלבום הבכורה שלה, שנותר גם היום, 25 שנה אחרי יציאתו, אחת האלבומים המופלאי ביותר שאני מכיר. חוויה מטלטלת, עוצמתית, ראשונית ועמוקה. טרוי הוא אחד הטובים שבו. מהפנט.

מאיר בנאי – הצבעים משתנים

אלבומו השלישי של מאיר בנאי הוא אחד האלבומים המדהימים שיצאו בארץ. אלבום ששואב השפעות ממקורות שונים ומגוונים, ויוצר פסיפס מורכב, עמוק ומרשים. האלבום יצא ב-1990 והיה מנותק לחלוטין מהסביבה המוסיקלית בה, הכשלון המסחרי שלו תקע את הקריירה של בנאי לשנים ארוכות, אבל זו הפסגה המוזיקלית הכי גבוהה בה דרך בנאי, וזה שיר הנושא המדהים שלה.

דה אונלי וואנס – נו פיס פור דה וויקד

אחת מלהקות הפוסט פאנק הכי קסומות שיש. האונלי וואנס הצליחו להטעין לפאנק כמויות רדירות של קסם, אירוניה ואפילו, רומנטיקה, רגע לפני שהניאו-רומנטיקה חיסלה את הפאנק סופית. באופן משונה מאוד, קרח 9 נשמעו ממש ממש אותו דבר.

ניו מודל ארמי – סטיופיד קוושטינס

אחת הלהקות שהוציאו שם טוב לאייטיז – למרות הסגנון המגה-פומפוזי והרצינות האינסופית, ניו מודל ארמי הצליחו תמיד לשמור על רמה גבוה של טקסטים וכנות רגשית, לצד עיבודי רוק אגרסיבים ופשוטים, ולהימנע ממגלומניה. זה אחד השירים הכי אפקטיבים שלהם.

יוסי פרץ – לפעמים אני בוכה

אם יערכו פעם את מצעד השירים העבריים הכי יפים, שהכי מעט אנשים מכירים, זה עשוי בהחלט להיות המנצח. מתוך האלבום השני והנפלא של יוסי פרץ, שכולל עוד מבחר אדיר של שירים מופלאים.  פרץ מן סוד כמוס כזה של המוסיקה הישאלית. מישהו שלידו שפי ישי ויוסי בבליקי הם כוכבי על. המוסיקה שלו לא פחות נפלאה.

גורקי זיגוטיק מינק –  האש דה וורמת'

הזיגוטיקים בחרו לעצמם של בלתי אפשר לחלוטין – וכנראה גזרו על עצמם אלמוניות יחסית. הוולשים הקסומים האלה הם בעיני גרסה הרבה יותר מוצלחת לבל אנד סבסטיאן – אחת הלהקות הכי טובות שיותר מדי אנשים לא מכירים, וזה אחד השירים הכי מרגשים שלהם.

איימי מקדונלד – דאנסיג אין דה דארק

אחת הזמרות המקסימות ביותר שיצאו מבריטניה בשנים האחרונות, נשמעת קצת כמו איימי ווינהאוס בלי הסמים. הקול שלה מצליח לשדר סוג של תמימות מתוקה, בשירי פופ קלילים וסוחפים, אבל עם נגיעה אישית שהופכת אותם לייחודיים. כמו למשל בקאבר הנהדר ההזה לבוס.

פול הארדקאסל – 19

מייק אולדפילד הפיק את אחד הלהיטים המשונים ביותר באייטיז. הסאונד האלקטרוני (שבזמנו היה נשמע מתוחכם וחדשני להפליא) הפך לשיר מחאה עוצמתי נגד מלחמת וייטנאם. מוזיקלית אולי השיר כבר לא ממש עובד היום, אבל יש בו משהו שמצליח להישאר אפקטיבי.

יובל בנאי – מכת שמש

בכל פעם שלמשינה יש אלבום חדש, זה מזכיר לי כמה שירים נהדרים היו להם פעם. השיר הזה הוא טרום עידן המשינה – יובל בנאי בשיר הנושא מסרט הגולשים הישראלי המקסים הזה. שמוליק קראוס ויענקלה רוטבליט בעוד שת"פ אדיר. שיר ביץ' בויז מקומי, שהסיפור שלו יתגלגל אחרי עשר שנים ל"דני". וזה קאבר נהדר של נועם רותם.

שפי ישי – לילה אחד של אהבה

זו היתה אחת ההופעות המרגשות שראיתי. שפי ישי, אחרי כמעט 20 שנה, כסולן, עם אלבום חדש ונהדר, ועם השירים המדהימים, כמו זה, מאלבומו הראשון. למי שטרם גילה את שפי ישי כסולן – עדיין לא מאוחר מדי. "אהבה ושנאה" המקורי הוא יצירת מופת. האלבום החדש שומר על רמה דומה.

אלמנט אוף קריים – סוראביה ג'וני

אחת הלהקות הגדולות ביותר של גרמניה ב-30 השנה האחרונות. להקה שמקפדיה על יושרה אמנותית, עומק אינטלקטואלי – ואיכות מוסיקלית נדירה. מאז שהיא שרה רק בגרמנית – היא כמעט ולא מושמעת בארץ, וחבל. פעם הכירו אותה לא מעט אנשים פה. הביצוע הזה לשיר של קורט וייל מהמחזרה של ברכט – הא פשוט מופתי.

קאובוי ג'אנקיז – סוויט ג'יין

איכשהו לא יצא לי אף פעם להעמיק במוזיקה של הקאובואי ג'אנקיז, למרות שכל שיר שלהם ששמעתי אי פעם אהבתי עד מאוד. הלהקה המשפחתית מקנדה, עם הססולנית המהממת מרגו, הדבר הכי קרוב לניקו, עושה מוסיקה אדירה, מורכבת ומענגת. זו גרסת הכיסוי הנפלאה שלהם לסוויט ג'יין של הוולווט.

מרקיורי רב – אופוס 40

יש להקות כאלה, שברגע אחד הכל מתחבר להן. "דיזרטד סונגס" היה הרגע של מרקיורי רב – אלבום רב קסם עד מאוד, מכושף וממכר להפליא. ההופעה של ההלקה בסינרמה באותה שנה היתה אחד הרגעים המוסיקלים המדהימים שחוויתי.  זה אחד השירים היפים שבאלבום, שמפגים היטב את היכולת שלהם לייצר חתימה ייחודית מתוך ערבוב סגנונות שלהם.

אדי בריקל – א הארד ריין

החיים של אדי בריקל דבש. אבא שלה היה כוכב באולינג גדול, לבעלה קוראים פול סיימון, היא יפהפיה מדהימה, ויש לה קול מדהים. הקריירה המוסיקלית שלה לא בדיוק המריאה, וחוץ מ"וואט איי אם" מאלבום הבכורה שלה, לא נרשם לזכוה אף להיט. אבל כל האלבומים שהיא הוציאה, בשלל הרכבים שונים ומשונים, כולל צמד עם בנה… נהדרים להפליא. הקאבר הזה לדילן מתוך הסרט נולד בארבעה ביולי, הוא אחד מרגעי השיא שלה.

ניק קייב – סאמפינג גוט א הולד אוף מיי הארט

ניק קייב הוא כנראה האמן הבודד האהוב עלי ביותר וכמות השירים שלו שאני קשור אליהם היא עצומה. הקאבר הנפלא והרומנטי הזה הוא מהממיסים שבהם. עוד לפני שצלל לעומקן של הבדלות הרומנטיות, שחרר קייב באייטיז את הגרסה קורעת הנשמה הזו לשיר הנפלא הזה. מיכל ניב השמיעה ותו המון. היא השמיעה, ואני שמעתי.

ג'קסון בראון – לייף אין דה באלאנס

ג'קסון בראון הוא דוגמה מושלמת לשילוב בין מצפון לאמנות. הרוק של בראון תמיד היה מעורב, אמיץ ואמיתי. בשנות השבעים הוא נבר בנפשו שלו. בשנות השמונים, באחד האלבומים הפוליטים החשובים שיצאו אי פעם, הוא יצא ישירות נגד ממשל רייגן והמדיניות שלו בדרום אמריקה, והצליח לשלב בין המסרים לבין מוזיקה נפלאה. המוזיקה של בראון, לצד המעורבות של סטינג וזמרים נוספים, הצליחה לשנות באופן משמעותי את דעת הקהל ביחס לדרום ומרכז אמריקה, וסייעה לאזור להיחלץ מעידן הדיקטטורות הרצחניות.

ווטר בויס – גאלה

מייק סקוט הוא אחד הזמרים הגדולים שיצאו מבריטניה. יש לו קול אדיר, כריזמה מדהימה ונוכחות כובשת. בשנות השמונים הוא הנהיג את הווטרסבויז, שהוציאה שורת אלבומים אדירים (והתאחדה לעוד סיבוב פחות מוצלח לפני עשר שנים בערך). "דיז איז דה סי", הוא הידוע שבהם, והוא אפילו כלל את להיט הרדיו היחיד שלהם "הול אוף דה מון". השיר הזה לקוח מאלבום הבכורה המדהים שלהם מ-1983, אלבום שגם לא מעט אנשים שאוהבים את הלהקה לא מכירים.

פרימוס – טו מני פאפיס

עד היום כואבות לי הברכיים בגלל הפוגו שהייתי דופק בדוליטל בכפר סבא עם השיר הזה, של אחת הלהקות הכי פרועות של הניינטיז. ובלי קשר – פעם נתתי טרמפ בקליפורניה לבחור מזוקן ביותר, שטען שהוא היה סוחר הסמים של הלהקה בקולג', ושהם היו חיות רעות. נשמע אמין מאוד. בקרוב מגיע הקינג של הבס לס קלייפול לבארבי.

טוק טוק – ascension day

היא היתה להקה נהדרת בתחילת האייטיז, אבל בסוף העשור היא הפכה ללהקה הכי איכותית בעולם. רצף התקליטים שלה בסוף העשור, כולל אלבומי הסולו שבאו לאחר מכן, מהווים את אחת מפסגות המוסיקה המודרנית. זה לא רוק, לא ג'ז, לא קלאסי, לא אוונגרד. זה משהו אחר. השיר הזה מ"לאפינג סטוק" הוא אחד היפים שנכתבו אי פעם.

קרטר יו.אס.אם – "דיס איז האו איט פיל"

אלבום הבכורה של קרטר, 101 דיימנשנז, הוא אחד מאלבומי הרוק הגדולים של כל הזמנים בעיני. לבד ממנו – הצמד הוציא עוד כמה אלבומים שחזרו על עצמם – אבל גם כמה מהקאברים הגדולים בהיסטוריה, ובעיקר זה, גרסת כיסוי לאינספיארל קארפטס, כאן בגרסת לייב מהופעת איחוד ב-2008.

אר.אי.אם – "ווי ווק"

בפירוש לא אחד השיריםהידועים של להקת הענק מאתנ'ס, אבל אחד האהובים עלי ביותר. מאלבום הבכורה מרמר – מתחבא אי שם לקראת סופו. פנינה אמיתית של להקה שהיתה ענקית מהרגע הראשון. כאן בביצוע לייב מטושטש למדי.

רד בוקס – "הארט אוף דה סאן"

רד בוקס היא אחת הלהקהות שאני הכי אוהב בעולם, מהרגע שקניתי את התקליט שלה אי שם בגיל 10 ועד היום. היום לה 2-3 להיטים, 2 אלבומים, להקת המשך לא רעה כשלעצמה – ולמרות הפקת האייטיז – היא השירים שלה מצליחים לרגש אותי עד היום.

הקיור – אין ביטווין דייז

אחת הלהקות הגדולות היחידיות שעדיין לא הגיעו לישראל היא הקיור, להקת הופעות אדירה. השיר הזה הוא אחד השירים הכי משמחי לבב שאני מכיר. ליין הקלידים שלו הוא בעל השפעה כימיקלית ממש על מצב הרוח שלי, וההתנגשות עם המילים, יוצרת קלאסיקה אמיתית.

סמיתס – ראבר רינג

השיר האהוב עלי ביותר של מוריסי וג'וני מאר. הטקסט הכי מרגש שאני מכיר על אהבה למוסיקה, מופת של עבודת גיטרות, תופים ואפקטים – בלי גרם אחד מיותר – והסיום הכי אפקטיבי שאני מכיר.

אלפאוויל – ויקטורי אוף לאב

25 שנה אחרי, אלבום הבכורה של אלפוואיל שומר על טריות ורעננות מדהימה. ללא ספק, מדובר באד מאלבומי הפופ המשולמים של הזמנים, שיש בו שירים נהדרים גם מעבר לסינגלים שצעדו במצעדים, כמו השיר הזה למשל שפותח את האלבום באווירה קברטית.

רוקי אריקסון – יו דונט לאבי מי יט

אחד הזמרים האהובים עלי ביותר. רוקי אריקסון, שהיה יכול להיות גדול כמו דילן ויאנג, אבל החיים שלו הסתבכו. עצם העובדה ששרד בחיים היא הניצחון הגדול שלו. זה אחד השירים היותר רגועים ומלודים שלו – שיר פשוט נפלא.