יום אחד, לא זוכר בדיוק באיזו שנה, הסתובבתי משועמם בקניון איילון. נכנסתי לחנות מוסיקה כלשהי וצללתי לתוך הקרטונים עם הקלטות העתיקות – אלה שאיש לא קנה ונמכרו בשקל לאחת – ולקחתי ערימה. רובן כמובן התגלו כזבל מוחלט – אבל השיטה הזו העלתה לא פעם פנינים נהדרות. הפרימיטבס היו מהבוהקות שבהן.

יש לי חולשה בלתי מוסברת ללהקות בריטיות מזן מאוד מסוים. הפרימטיבס היא בדיוק להקה כזו. הם מקובנטרי למען השם! אירונית, פופית, חמודה, לא מאוד עמוקה, מגניבה להחריד ובעיקר – מדוייקת. מדובר בלהקות שהן הגלגול הפופי של עידן הפאנק, שהמשיכו לעשות שירים קצרים, מדויקים, פשוטים – אבל בלי הזעם.

לפרימטיבס היה להיט אחד – קראש – וסביר להניח שהוא יישמע מוכר למי ששמע רדיו באייטיז. היו לה עוד המון שירים נהדרים. למשל סיקרטס או "ת'רו דה פלאוררס" – ו"שאדואו" המדהים.

מוריסי אמר עליהם פעם שהם אחת הלהקות האהובות עליו. אני איתו. ב-2009, 17 שנה אחרי שהתפרקו, הם חזרו לשתי הופעות איחוד בקובנטרי שבה הוקמו. לאור ההצלחה הם יחזרו השנה לסיבוב נרחב יותר באנגליה ויקפצו גם לארה"ב. כמו כן מתוכננים להם שירים חדשים, בפרויקט קאברים.