איך החליפו מודעות ממומנות ופרסומות מפולחות את הדודה הפולניה והפכו לאחראיות על שמירת הסדר החברתי. בלומה יכולה לנוח, ולא רק בקבר

עם ישראל, יודע כל אחד מאתנו, אוהב שבניו ובנותיו נוהגים לפי הנהלים החברתיים המקובלים – ע"ע – "מסתדרים": צוברים תואר או שניים, מתברגים בעבודה "טובה", וכמובן מזדווגים ומביאים לעולם שלל עוללים מצווחים, לתפארת מדינת ישראל. באופן מסורתי, היה ממונה על שימור הסדרים החברתיים האלו מוסד חברתי מטיל מורא – הדודה הפולניה. קווים לדמותה: הדודה הפולניה לא חייבת להיות פולניה, היא גם לא חייבת להיות דודה שלכם, או בכלל. מה היא כן חייבת? להיות מצוידת בעין פקוחה, בעניין בלתי נדלה בחייהם של כל סובביה – בייחוד אלו הצעירים ממנה, ובחוסר בושה משווע שיאפשר לה להתעניין בסטאטוס שלכם, להביע את דעתה הנחרצת והנכונה תמיד בנוגע לכל שטח בחייכם ולקנח בשלל עצות ציוריות.

דודה דיגיטאלית

המדיה החברתית, על כל השינויים שהביאה לחיינו, הביאה גם למהפך נוסף שחשוב לתת עליו את הדעת: תחליף דיגיטאלי לדודה הפולניה. אתם יכולים להתקשר לפרידה הדואגת ולהגיד לה שהיא יכולה לנוח. ולא רק בקבר. הגביע עבר הלאה –  פרסומות פייסבוק ומודעות ממומנות, תפסו את מקומה של הדודה כשומרות הסף החדשות של החברה הישראלית. הן אלו שיפצירו בכם, מהבהבות מצדי המסך, להסתדר – באופן שיפולח במיוחד בשבילכם. את האפקט החברתי הזה, של המודעות הממומנות, חוויתי על בשרי כשנדדתי בין סטאטוסים שונים.

כשהופעתי כרווקה בכרטיס הפייסבוק שלי – טרדו את מנוחתי פרסומות שכולן יצאו מנקודת הנחה שמשהו לא בסדר בי, ושאשמח לשלם כדי לפצח את הסוד, להשתחרר מדרכיי הסוררות ולהיפרד מרווקותי: "למה היא ולא את?" תהו הפרסומות בלילות קרירים. "גברים אוהבים ביצ'יות!" הבהירה מודעה שהאשימה אותי בטוב לב מוגזם. כשחיסון לפפילומה הציע לי חברות בפייסבוק, התחלתי לקחת את זה באופן אישי.

מערכת יחסים זה טוב ויפה, אבל זה לא מספיק לבת ישראל שמכבדת את עצמה. כשהסטאטוס שלי השתנה ל"במערכת יחסים", הואילו הדודות הפולניות הדיגיטליות לרמוז שיש בי פגם: "היא רזתה – גם את יכולה". טענה פרסומת שרמזה שהבעיה טמונה במראה החיצוני שלי, וגרמה לי לרצות לרדת למחתרת כשפייסבוק תתמוך בפרסום לפי פילוח תמונה."גברים מעדיפים ביצ'יות" – והגבר שלי עשוי להעדיף את כפילתה של קרואלה דה ויל, המשיכה לרמוז אותה פרסומת. "טבעת אירוסין – עלייך זה מקסים!" גרסה מודעה פסאודו פמיניסטית מטרידה, שקראה לי ליזום את מיסוד הקשר בעצמי.

עד החתונה זה יעבור?

אירוסין הם מלכודת דבש – הייתה אומרת הדודה הפולניה, הצהרת כוונות חביבה שאסור למתוח יתר על המידה. גם הפעם, כפילותיה הדיגיטאליות לא אכזבו ועמדו בתפקידן החברתי. הן דאגו שלא אבזבז זמן בדרך לארגון הברטר היהודי המוכר – קייטרינג תמורת צ'קים. עם שנוי הסטאטוס ל"מאורסת" נמלא פיד הפרסומות שלי במודעות לגני אירועים, אולמות, מעצבי שמלות כלה, שירותי קייטרינג, וטבעות נישואין.

המרוץ לעמידה בנורמות החברתיות אף פעם לא מסתיים, ופרסומות מפולחות מצטיינות בחוסר טאקט שעולה אפילו על זה של הדודה הפולניה הקולנית ביותר. מיד עם שינוי הסטאטוס ל"נשואה", לא איחרו המודעות לדחוק בי לעבור לשלב הבא: "אמא אדמה – הגיעי מוכנה ללידה" – הפצירה פרסומת שיצאה מנקודת הנחה שלא בזבזתי זמן בירח הדבש הקצרצר. "מרתון זוגיות – אל תוותרו על הקשר" – הציעה מודעה שמיהרה להספיד את מערכת היחסים, ורק ידידי, חיסון הפפילומה, המשיך להציע לי חברות, כאילו רומז שגם אישה נשואה יכולה להמשיך להתהולל.

סוף סוף היא יכולה לנוח (תמונה מאת brancusi7)

פוסט זה פורסם גם באתר ניוזגיק ובבלוג שלנו בדה מרקר קפה