גבע קרא עוז

אחד הדברים הראשונים שעשה השלטון המצרי בניסיון להפסיק את ההפגנות ברחבי המדינה – הוא לחסום את הרשתות החברתיות ואת השימוש בסלולר. כמו בתוניסיה לפני כחודש, או באיראן לפני כשנה וחצי, מכשירי הסלולר, בצירוף אמצעי ההפצה של הרשתות החברתיות, הם כלי הנשק המרכזי שעומד לרשותם של המפגינים.

בניגוד לאיראן, דווקא הליברליזם היחסי של מצרים ותוניסיה, הוא זה שמקשה עליהן להשתמש בחסימה אפקטיבית באמת. במצרים למשל פעילה וודאפון, חברה בינ"ל שלא תוכל לסבול לאורך זמן חסימה של שירותיה בשל החלטות פוליטיות. גם ארה"ב הבהירה למצרים מיד שחסימת פייסבוק לא מקובלת עליה. חסימה מוחלטת של האינטרנט במדינה כמו מצרים היא בלתי אפשרית, בטח שלא לטווח ארוך. ברגע שהחסימה תשוחרר, כל התמונות והסרטונים יועלו תוך שניות לרשת ויופצו בכל העולם.

ההיסטוריה הקרובה מעידה על כך שמחאה עממית אמיתית אפשר לעצור רק באש, כמו שעשו הסינים או האיראנים, אבל מדינות כמו מצרים ותוניסיה, פשוט לא יכולות להרשות זאת לעצמן. הן תלויות במערב ובקשרים איתו מכדי להפעיל דיכוי המוני, בוודאי כשהוא לא מכוון נגד האיסלאם הקיצוני, אלא נגד המעמד הבינוני שדורש רפורמות כלכליות ושלטוניות. הסידור שהיה למערב עם המדינות הללו מאז תום ימי הקולוניאליזם, שבו שלטון דיקטטורי ומושחת מדכא את העם, אבל משתף פעולה עם המערב, עומד כנראה בפני סיום.

סוף מונופול המידע

השילוב בין הסלולרים לרשתות החברתיות משנה את סדרי העולם, ואנו עדים רק לתחילתו של השינוי הזה. אחד הדברים המרכזיים שמאפשרים לכל דיקטטורה להחזיק בשלטון הוא מונופול על המידע. המונופול הזה אינו אפשרי יותר. בעולם שבו כל אזרח הוא עיתונאי, עם מדפסת ומצלמה (בסלולרי) ואמצעי הפצה (רשתות חברתיות), השלטון אינו יכול לשלוט יותר במידע –  לא במקורות היצירה של המידע ולא בצינורות ההעברה שלו. גם במדינות דמוקרטיות השלטון עושה מאמצים ניכרים לשלוט במידע ולכוון את הלך הרוח, באמצעות שורת יועצי תקשורת, יח"צנים וחוקים שמגבילים את התקשורת. אבל העידן שבו בכירי השלטון שולטים במידע באמצעות הדלפות לעיתונאים נבחרים, יחסי תן וקח עם עורכי העיתונים, צנזורה וכו' – מסתיים. מדליפים כבר לא זקוקים לעיתונאי – יש להם את ויקיליקס. עיתונאים חדורי מסר ושליחות כבר לא צריכים עיתון כדי להפיץ את המסרים שלהם – רק שרת, שיכול גם לשבת במדינה זרה.

ככל שאמצעי הטכנולוגיה של האדם הפרטי ישתכללו, כך תגבר המגמה הזו. סמארטפון משוכלל הוא נשק קטלני בהרבה מסלולרי מהדור הקודם. בעשור הקרוב יגיע האינטרנט באמצעות הסלולרי למאות מיליוני עניים בהודו, סין ואפריקה. לא בכדי מנהלות כמה מדינות מסוג זה מאבק אימתני נגד חברת RIM, ששירותי הבלאקברי שלה מקשים על מעקב אחר המידע שעובר בסלולרי. מאמצים אלה יכולים להצליח לטווח קצר, בעיקר כל עוד מדינות המערב וחברות הענק יסכימו לפעול תוך מגבלות, אבל בטווח הארוך, עושה רושם שכוחם של האזרחים המצויידים בטכנולוגיה  ילך ויגבר.